Я утверждаю, что то, что происходит в Израиле, неизмеримо страшнее, чем газовые камеры (газовые камеры – это сравнительно легкая смерть), потому что изощренное и жесточайшее уничтожение происходит под видом помощи детям, а также потому что страна планомерно уничтожает собственных детей (фашисты уничтожали чужой для них народ, к тому же, им промыли мозги, что евреи – это не люди).
В сущности, все Государство Израиль подстрекает преступников к преступлениям. Нет ни одной государственной структуры, которая поддержала бы меня в этой борьбе. Такое впечатление, что все государство со всей его мощью прикладывает все усилия, чтобы уничтожить одного маленького ребенка.
Я предполагаю, что могло появиться некоторое непонимание, вследствие того, что в своем письме к «доктору» Хэгеш от 19.02.06 я прошу ее вызвать ребенка на проверку («доктор» Мостовой сказала мне в телефонной беседе, что об этом я должен просить ПС: привести ребенка в приемный покой; эта беседа состоялась в середине февраля 2006 года), а в своем письме в полицию от 12 марта 2006 года я прошу открыть уголовное дело против ПС, психиатров и социальных работниц. Дело в том, что весь период скандала, который я начал в декабре 2005 года (с моего прихода к офицеру полиции Эйялю Элиаву) можно разделить на две части: до 6 марта 2006 года и после.
В этот день ПС Шитрит заказала слушание в суде города Реховота (и сообщила мне об этом в тот же день утром, в 10.30) – и перед слушанием вручила мне все ее вранье обо мне, к которому было приложено подложное письмо от психиатров Хэгеш и Мостовой к ней (у меня нет никакого сомнения, что это письмо она сама им продиктовала).
После этого дня (6.3.06) мой взгляд на израильскую психиатрию полностью перевернулся, а также на само Государство Израиль.
Если до этого у меня еще оставались какие-то иллюзии: что все-таки это врачи, то после 6.03.06 я совершенно убедился, что вся израильская психиатрия преступна.
Сейчас я думаю, что мне и моему ребенку просто очень повезло, что его не вызвали на проверку, несмотря на мою просьбу. Если бы я тогда знал об израильской психиатрии то, что я знаю сейчас (после 6.03.06), конечно, ни за что в жизни не стал бы просить их о проверке для ребенка. Мое счастье, что ПС Шитрит, очевидно, полагала, что ребенок еще недостаточно созрел для психиатрического лечения, а когда она решила, что он уже созрел совершенно (она была уверена, что вследствие ее политики душевное состояние ребенка будет только ухудшаться), душевное состояние ребенка было просто отличным. На наше счастье, она просчиталась в своих прогнозах.
К моему глубочайшему сожалению, до сих пор действует преступное решение «судьи» Шарацкого, запрещающее мне видеть ребенка. Я не видел его уже около года – с 10.05.06. Видеть его раз в неделю в присутствии социальной работницы я не согласен, так как я не преступник и не хочу, чтобы ребенок хоть на секунду мог подумать, что его отец – преступник. Преступниками являются как раз те, кто посадил меня в тюрьму.
Когда через несколько дней после проверки ребенка «доктором» Мостовой(7.02.06) я разговаривал с ней в коридоре, то спросил: «Я думаю, что у него нет психиатрических проблем – как Вы считаете?». Она ответила мне с улыбкой на губах: «Пока нет». Весь ужас этих простых двух слов я начинаю прозревать только сейчас, после того, как имел возможность понять, что из себя представляет «доктор» Мостовой: то есть она уверена на 100%, что эти проблемы будут и без работы она не останется.
Принципиальный вопрос: «доктор» Мостовой, которая говорит не стесняясь: «Она (ПС) имеет право давать указания даже главному врачу» и пишет подложное медицинское заключение под диктовку той самой ПС, «доктор» Хэгеш, которая также пишет подложные медицинские заключения и подложные письма, психиатр, который, не стесняясь, говорит: «У медсестер в Израиле (в психбольнице) есть право не выполнять указания врачей» - все они нормальные люди или им самим требуется психиатрическое обследование?! И они продолжают «работать» при этих условиях и уничтожать детей. На мой взгляд, предпочтительнее для них пожизненное заключение по обвинению в преступлении против человечества.
Я прошу вас поддержать меня в моем иске против: Шитрит, Шарацкого, Хэгеш, Мостовой, Групи, Хамер, Гольдштейна, Элиава и Кац-Амрани. Прошу вас поддержать меня в моем требовании приговорить их всех к пожизненному заключению!
С уважением !
Узник совести в СССР и Израиле - Ш. Эпштейн.
P.S. Если взять всех детей, которых принудительно лечат от «гиперактивности» риталином вопреки воле родителей, то можно уже говорить не о десятках тысяч уничтожаемых детей, а о сотнях тысяч. Зато все психиатры трудоустроены и при деле.
Активный ребенок – это самая чудесная вещь на свете. Если он мешает бездарной учительнице по бездарным учебникам и по бездарной методике проводить урок, то виноват в этом не ребенок, а бездарная система образования Израиля, которая самую умную нацию в мире превращает в самую дебильную.
P.P.S. Еще к доказательству того, что врачебное заключение психиатров Хэгеш и Мостовой от 12.02.06 – фальшивое и написано после 27.02.06 по указанию ПС Шитрит (см. письмо в полицию от 122.03.06).
Еще 16.02.06 у меня с «доктором» Мостовой были такие дружеские доверительные отношения, что она мне как близкому и понимающему человеку поведала (по телефону) эту простую истину: «Она (ПС) может давать указания даже главному врачу». А я, неблагодарный, вместо того, чтобы посочувствовать горькой участи «врачей», начал возмущаться. (Письмо (медицинское заключение), о котором шла речь выше, датировано 12.02.06, и в нем она вместе с «доктором» Хэгеш обвиняют меня во всех бедах.)
Получается так, что, нормальный человек, по версии психиатров, это тот, который принимает действительность такой, какая она есть, независимо ни от чего.
Ну, уничтожают в Израиле десятки тысяч детей самым изощренным и жестоким способом под видом помощи детям: что ж, так здесь принято, такой у них обычай. Нормальный человек даже может принять непосредственное участие в этом уничтожении: не лишаться же работы из-за таких пустяков.
Ну, дает пкидат саад указания даже главному врачу – что ж, так здесь принято.
Ну, есть у медсестер право не выполнять указаний врачей-психиатров и обязанность выполнять указания пкидат саад: что ж, так здесь принято.
Ну, обязаны психиатры писать фальшивые заключения под диктовку ПС, а первоначальные заключения выбрасывать в корзину – что ж, так здесь принято.
А тот, который этим всем недоволен, жалуется, возмущается, - он, конечно, псих.
P.P.S. (5.04.06) Я вынужден присоединить к списку обвиняемых в преступлении против человечества еще несколько лиц, которых пкидат саад Шитрит также втянула в свои преступления, как и всех остальных:
1. Судьи: Хани, Фараго, Нава Декель.
2. Социальная работница Канеман.
3. Директор школы Кляйн.
Ещё две мои старые статьи :
עוד שני מאמרים ישנים שלי:
ישראל - היא מטווח לניסוי המיוחד (אוניקאלי) להפיכת העם הכי
חכם בעולם לעם הכי מטומטם בעולם במועד הכי קצר.
אם לישראל יבוא קץ, זה לא יהיה בגלל מחבלים, אלא בגלל דֵבִילִיזַצְיה של כל הארץ.
עד כמה שמצער להכיר ולהודות בכך , אשם, זה (לפי דעתי) מחנך אנגלי גאוני בשם א. ניל.
את הספר שלו "סמרהיל" קראתי 10 פעמים והגעתי להשקפה שלפי ספר זה אפשר לעבור פסיכואנליזה עצמית מבלי לפנות לעזרת פסיכואנליט. אך גם גאונים לעיתים שוגים. חסידים שלו, כמו שזה מתרחש כרגיל, קלטו בהתלהבות רבה את הצדדים החלשים של שיטתו וקברו את מה שהכי חשוב.
סיבה לכך, לפי דעתי, היא: הסבר לא נכון של השיטה מצידו של ממציאהּ א. נחל.
פנומניה זו (התופעה) חוזרת בסדירות מפליאה. למעשה, כל הפדגוגים- הממציאים הגדולים מביאים את הבסיס התיאורטי תחת הניסויים הבולטים שלהם באופן מוטעה (זאת דעה פרטית שלי).
דוגמא בולטת לכך היא של פדגוג סובייטי- א. מַקַרֵנְקוֹ, שתוצאותיו היו טובות מאוד (אם גם לוקחים בחשבון את הקונְטִינְגֵנְט (מִכְסַה) של חניכים שהיו לו), אך העיקרון, אשר הוא מצהיר ואשר כאילו שוכב בבסיס שיטתו הפדגוגית, מעמיד את הצלב על השיטה עצמה.
עיקרון זה: "הכנעה מלאה של רצון הפרט לרצון של הקולקטיב". טבעי שכשהחסידים שלו ניסו לשחזר את הניסוי שלו, קיבלו את מחנות הריכוז.
דוגמא אחרת, מובהקת לטענתי, היא- המורה שלי- הדידקט גדול של כל הזמנים ו.פ. שַטַלוֹב. מה שהוא עשה בבית הספר, אף אחד לא עשה לא לפניו ולא אחריו. על שיטתו אי אפשר לקרוא אחרת מאשר נס. בזמניו הקודרים של בְרֵזְ'נֵב, הוא הפך את בית הספר הכפייתי לבית ספר חופשי דֶה פַקְטוֹ, נוסף על אינטנסיביות לימודית הכי גבוהה שאפשר. אך הוא העמיד את המכשול לעצמו כשהצהיר על העיקרון "לימודים בדרגת קושי גבוהה".
אני טוען, שהוא מלמד בדרגת קלות גבוהה. דווקא בגלל זה הוא יכל להשיג את האינטנסיביות הלימודית ברמה כל כך גבוהה.
מתרחשת החלפת מונחים באופן בלתי מורגש והמשמעות השורשית משתנה לגמרי. קיימות שתי התנגדויות: "קושי - קלות" ו"הסתבכות - פשטות". מורה טוב יכול להציג דברים מסובכים כך שהם יהיו קלים לקליטה שכלית ומורה גרוע- את הדברים הפשוטים מציג כך שיהיו קשים לקליטה שכלית, ולכן דווקא ו. פ. שטלוב יכול ללמד בדרגת הסתבכות גבוהה מהסיבה שהוא דידקט גאוני ומלמד בדרגת קלות גבוהה.
בישראל, למשל, לעתים קרובות אפשר לפגוש אנשים שלא מבינים מה זה אחוזים (שלא לדבר כבר על פתירת בעיות עם אחוזים) והם לא דבילים, הם אנשים נורמאליים.
אז מה משותף לכל השיטות הפדגוגיות הגדולות עם עקרונות אשר נראה ממבט ראשון שהם מנוגדים אחד לשני? אני סבור שהעיקר המשותף זה כיף מלימודים, כיף מחיים וכיף ממגע הדדי עם מחנכים ועם החניכים אחד עם השני. כשילד מילדותו מתרגל להיות מאושר, בכך הוא מתוכנן לאושר גם בחיים בגירים. השאלה הכי חשובה של הפדגוגיה והחיים בכלל, היא: איך לספק את הכיף הזה עם ביטוח, עם אחריות של 100%.
הנה, פה אנחנו מגיעים לפתרון של הפנומן "סמרהיל". "סמרהיל" הוצא לאור בישראל פעמיים, ב- 1973 וב- 1983, והשפיע הרבה על ההשכלה בישראל, אך לצערנו לרעה ולא לטובה. לחבר "סמרהיל" עם חוק השכלה כפייתית זה אותו הדבר, שלהצליב את העֶכן (נחש שדה) והקיפוד - נקבל מטר של תיל דוקרני.
פה אני רוצה להביא כמה ציטטות מהחוברת (קונטרס) שלי "תיסיזים (הצהרות) על חופש בהשכלת בית הספר".
א. ניל כותב: "פרוידיאנים חשבו בטעות שהכרת פסיכו-טראומה התחלתית מרפה את התסביך אוטומטית. ומתעלמים מהעובדה שתסביכים נגרמים מדיכוי ממושך ונמרץ בילדות. בימים הכי קשים של סמרהיל, נוכלים קטנים נחלצים שם משחיתויות שלהם בלי לוודא את השורשים לשאיפת גניבה. אנושות יכולה להתרפא ממחלות שלה, אילו נוכל להינצל מטירניה במשפחה, בתי ספר רציניים, דת שוללת חיים. אך עד כמה עצום זה "אילו"! אולם ה"אילו" הזה , או האנושות הזו תלך לאיבוד מאדמה ואוויר מורעלים, מפצצה גרעינית או מרגשות מורעלים."
בית ספר כפייתי הוא דווקא דיכוי ממושך ותקיף דווקא בגיל שהנפש והאופי מתעצבים ומתגבשים. בישראל העינויים הללו מתמשכים 12 שנה. אי דייקנות קטנה מקהה את כל האפקט של הבעת דעה של
א. ניל. צריך לדבר לא על בתי ספר רציניים (הוא עצמו בסמרהיל ביטל את הכפייתיות). אם נבטל את הכפייתיות בהשכלה, אז בתי הספר הרציניים (כמובן של א. ניל) יהיו בלתי אפשריים, ולהקים צורה מטעה של חופש ויחד עם זאת, לשמור על כפיית ביקור שיעורים (כמו שזה מתרחש בישראל), אז בכל זאת זו תהיה עבודת פרך לילדים מפני ש -80-90% מהמורים אשר נותנים 10-20% תוצאות וספרי לימוד בלתי כישרוניים לא ייעלמו.
מגרעה שנייה מוסתרת של הבעת הדעה הזו של א. ניל עומדת בכך, שלא צויינו את זכויות הבכורה (פריאוריטי). כמו במתמטיקה, גם בחיים, אותו הדבר כאן: מספיק להעמיד את הבעיה נכון ולהציב את זכויות הבכורה והבעיה נפתרת. מכל הבעיות המוצהרות של א. ניל, הבעיה הכי חשובה בלי שום ספק זה, שזכות של ילד לחופש לבקר או לא לבקר בשיעורים, רשומה בחוק בדרגת חוקה. אם להתעמק אז בעיות אחרות הן פועל יוצא מבעיה בסיסית זו.
אם להיות מדויק, א. ניל אפילו לא מעמיד את הבעיה הזו. אצלו חופש ביקור שיעורים הוא תוצאה של עקרון שלו "הכוונה עצמית”, כלומר החופש הזה מתקיים בבית ספרו, אך לא נקבע כעיקרון.
אני מנבא, שדורות עתידיים יהיו עם פליאה להביט על מערכת ההשכלה שלנו צרת אופק, שוללת חיים ומטפשת את התלמידים.
א. ניל כותב: "אני יותר ויותר מאמין לפעולה טֶארַפית של עבודה יצירתית." אם כן, מהמושג "עבודה יצירתית" הוא זורק את המקצועות המסורתיים כמו מתמטיקה, פיסיקה, הסטוריה וכדומה, אך עיקר העניין לא במה ללמד אלא מי מלמד ואיך.
עוד ציטטה אחת מ"סמרהיל":
"סבורני כי ההדגשה ששמים הפרוידיאניים על התוקפנות מקורה במחקר של בתים ובתי ספר כמו שהם. אין אתה יכול ללמוד את הפסיכולוגיה של הכלב על ידי כך שתערוך תצפיות לגבי כלב ציד המובל בשרשרת. כך גם אין אתה יכול לבנות תיאוריות בצורה דוגמאטית באשר לפסיכולוגיה של בני האדם כאשר האנושות קשורה בשרשרת חזקה מאוד - שרשרת שחושלה על ידי דורות של שונאי-חיים. אני מוצא כי בחופש של סאמרהיל, התוקפנות אינה מתגלה בעוצמה שהיא דומה אפילו לעוצמה בה היא מתגלה בבתי ספר מחמירים."
משתי הציטטות הללו: מזאת והציטטה שהבאתי קודם מזדכך הקְרֵדוֹ (העיקר) של א. ניל, שורש של אי הסכמה שלו עם פרויד וגם את הטעות העיקרית שלו (אם אפשר לקרוא זאת כטעות) שבעקבותיה הוא לא מצא את הדרך לפיזור רעיונותיו על כל כדור הארץ.
כל זה עולה בכדי לעצור על זה יותר במפורט.
פסיכולוגים תיאורטיקנים לעתים קרובות מעלים את התיאוריות כשהם מחזיקים מול העיניים את הבן אדם הממוצע של הציביליזציה החולה שלנו.
פסיכולוגים- נסיינים מעבירים את הניסויים מרובת עבודה (רב קיבול עבודה) ויקרים מאוד על אלפי אנשים אשר גם שייכים גם הם לציביליזציה החולה שלנו.
אם כן, הנתונים אשר הם מקבלים נאמנים בשלמות, אך דבר יחיד שהם מציגים זה סימפטומים של הציביליזציה החולה שלנו.
"פרוידיאניים חשבו בטעות שהכרת פסיכו - טראומה התחלתית מרפה את התסביך אוטומטית ומתעלמים מהעובדה שתסביכים נגרמים מדיכוי ממושך ונמרץ בילדות."
בזה א. ניל בוודאי שצודק במאת האחוזים אבל דקות אחת הוא לא הדגיש. דיכוי ממושך ונמרץ יכול להיות גם במשפחה וגם בבית הספר. אך במשפחה הוא יכול גם לא להיות (אם המשפחה נבונה) ובבית הספר זה דיכוי ב-100% ודווקא באותה תקופת התפתחות של בן האדם, כשמתגבשים הנפש והאופי, אשר יגדירו בעתיד את גורלו.
זה שא. ניל לא הדגיש את זה ולא העמיד את העיקרון של חופש ביקור שיעורים בראש הפינה, זו היא שגיאתו.
להלן: " אנושות יכולה להתרפא ממחלות שלה, אילו נוכל להינצל מטירניה במשפחה, בתי ספר רציניים, דת שוללת חיים."
שוב על אותה דרגה עומדים: טירניה (עריצות) במשפחה, בתי ספר רציניים ודת שוללת חיים. עם זאת, מדובר על בית ספר רציני ולא בית ספר כפייתי. נשאל את השאלה הזאת: "אם ילד יודע שביקור או
אי - ביקור שיעורים זו זכותו בלתי נטולה, האם הוא ילך בהתנדבות לשמוע אגדות על גֵיֵינה בוארת, או על חטאות של סקס?" ועוד שאלה: "אם ילד יבוא מבית ספר שמח ומלא התלהבות, האם לא ישתנה היחס לגביו מההורים, אפילו בעלי נטייה לטירניה (אם עוד המורים יעבירו עבודה איתם).
כלומר מכל הבעיות שמעלה א. ניל מוצאים אחת עיקרית: "עיקרון חופש ביקור שיעורים צריך להיות מועמד בראש הפינה". יכול להיות נדמה שאני נטפל למילים, הרי בעצם (בעיקר) א. ניל צודק. אך אני חושב שבזה "קצת קצת" נכללה הסיבה: למה העולם עדיין לא קיבל את הרעיון של "סמרהיל".
אני בטוח, שבמערכת בתי ספר חופשיים, המאורגנת נכון, אינטנסיביות הלימודים תגדל באין שיעור, כך כמו שגדלה האינטנסיביות של כל העבודה אשר עושים בתענוג.
ניל כותב: "הציביליזציה שלנו חולה ואומללת ואני טוען, שורשים לכך במשפחה אי חופשית".
אני חושב שזו שגיאה שלו. שורש הרוע הוא במערכת השכלת בית ספר כפייתית.
בשביל א. ניל, חופש ביקור שיעורים הוא אפילו לא עיקרון, אלא עובדה ברורה מאליה אשר יוצאת מהקונספציה שלו של "הכוונה עצמית".
שורש חילוקי הדעות שלי עם א. ניל הוא דווקא בזה שזה לא צריך להיות רק עיקרון אלא חוק שאין להזיזו. הוא צריך להיות בדרגת חוקה. זה הכי חשוב: צריך שהילד יסתגל ויקלוט, שכשהוא הולך לבית ספר יש לו את הזכות לא לבקר את השיעורים בכלל.
את המשפחה בלתי אפשרי לתקן (לעשות רפורמה) לפי החלטה מלמעלה ובית ספר אפשרי, אם נכין קודם את התנאים. הפרויקט שלי מיועד דווקא להכנת התנאים האלה.
אני בטוח, שאם הממשלה תתייחס לזכויות הילד כמו לזכויות בן אדם ותכבד את הזכויות האלה, אז גם ההורים יכבדו את הזכויות הללו (ולא להיפך).
אפשר להביא פה את האנלוגיה הזאת: ממשלה של צאר (מלך) ברוסיה לפני המהפכה לא כיבדה את זכויות היהודים, גם האוכלוסייה לא כיבדה אותן, מפה: היו פוגרומים.
באותו זמן באירופה, כאשר כל האזרחים היו שווים בפני החוק לא היה מושג: מה זה פוגרום.
שגיאות של גאונים מלמדות ככלל הרבה יותר מאשר אמיתויות נכונות בהחלט אשר מפיקים אמריהם אנשים בינוניים. לכן, רציתי להבליט עוד כמה שגיאות של א. ניל שהוא עשה לפי דעתי, אשר יחד עם השגיאה בסיסית שעליה דיברתי קודם, לא אפשרו לו לפזר רעיונותיו בכל העולם.
1. אי הבנה של הכרחיות התחרות בין המורים, דעות, ספרי לימוד ושיטות לימוד. בלי למסור לרשותם של הילדים את המורים הטובים, הוא למעשה מגביל את החופש שלהם: חופש בחירה. חופש בלי אפשרויות הוא חופש פגום. ככל שיש יותר אפשרויות, לחופש יש יותר ערך והפרויקט שלי מביא בחשבון דווקא את ההתארגנות התחרות עתירת דם של המורים בכדי שבמערכת ההשכלה יישארו רק המורים הכי טובים (באופן אוטומטי).
2. ניל כותב: "אני יותר ויותר מאמין בפעולה טארפית של עבודה יצירתית. רציתי, שילדים יותר יתעסקו במלאכת יד, ריקודים, דרמה, ישחקו בתיאטרון." טענה זו הייתה נכונה בהחלט וגאונית אם היא הייתה מוגבלת רק במשפט הראשון, אך מהמשפט השני רואים שממושג "עבודה יצירתית" א. ניל מוציא את כל המקצועות המסורתיים כמו מתמטיקה, היסטוריה פיסיקה וכדומה.
להלן הוא כותב: "ברור, בית ספר מאלץ ילדים פעילים לשבת אצל שולחנות וללמוד בעיקר נושאים חסרי תועלת הוא בית ספר רע. זהו בית ספר טוב רק לגבי דידם של אלה המאמינים בבית ספר כזה, לגבי דידם של אזרחים בלתי יצירתיים המבקשים ילדים צייתניים ובלתי יצירתיים שיתאימו לתוך מסגרתה של ציביליזציה שקנה המידה שלה להצלחה הוא הכסף.
סאמרהיל החל כבית ספר ניסיוני. כיום שוב אין הוא בית ספר ניסיוני; זהו בית ספר הדגמתי, שכן הוא מדגים כי החופש פועל.
כאשר אשתי הראשונה ואנוכי הקמנו את בית הספר היה הרעיון האחד המרכזי שלו : להתאים את בית הספר לילד- במקום להכריע את הילד להתאים עצמו לבית הספר."
שגיאה של א. ניל נכללה במושג "חסר תועלת". את המקצוע הכי מועיל בעולם אפשר ללמד כך שהוא יגרום לשעמום ושנאה ובאותו זמן, את המקצוע הכי חסר תועלת (למשל מתמטיקה או שפה לטינית וכדומה) ללמד כך שילדים יהפכו לפנאטיים של המקצוע הזה, חשוב מי מלמד ואיך מלמד, לפי איזו שיטת לימוד ולפי איזה ספר לימוד ואת מי מלמדים.
משפט זה של א. ניל יכל להיות גאוני אם היו משנים אותו באופן הבא: "ברור שבית ספר המאלץ ילדים פעילים לשבת ליד שולחנות ולהוציא את השנים הי טובות בחייהם על טיפוח (גידול, תרבות), הרגשות שליליות (שעמום, פחד מול מורים והורים, הרגשת נחיתות כל פעם הגוברת משנה לשנה), במקום לטפח בעצמם רגשות חיוביים כמו שמחת יצירתיות, שמחת תנועה (הזזה), שמחת מגע הדדי (התחברות, מגע ומשא), עם ילדים ומבוגרים שלא מקולקל על ידי פחד.
3. גם א. פרום (אשר כתב את המבוא ל"סמרהיל") וגם א. ניל, נדמה לי לשווא, מאשימים את השיטה הקפיטליסטית באי - קבלה של רעיון החופש בחינוך. דווקא ההיפך: יזמים חדשניים, ממציאים, ברוב מוחלט שונאים את בית הספר הכפייתי אשר התגלמות השגרה בשבילם (תסתכלו בספר של ז'ין לנדרם: "13 גברים אשר שינו את העולם"). לכן, נדמה לי שהם הראשונים שיקומו להגן על הקונספציה שלי של חופש ביקור שיעורים.
4. א. ניל לא העריך את עצמו. אני טוען, שכל בן אדם שירצה את זה, יוכל לעבור פסיכואנליזה עצמית. בשביל זה צריך פשוט לקרוא את הספר "סמרהיל" 10 פעמים, והפסיכואנליזה הזו תהיה יותר אפקטיבית מאשר לפנות לפסיכואנליט.
הייתי קורא לזה: "אפקט של שחקן". שחקן, כשהוא חוזר על התפקיד פעמים רבות, כל פעם יותר ויותר לעומק הוא נכנס לדמות. כך גם כאן: כשקוראים את הספר "סמרהיל" פעמים רבות, חודרים יותר ויותר עמוק לתת - הכרה. יחד עם זאת, לא רק מוציאים את התת - הכרה להכרה, אלא גם מבינים אלו דווקא השפעות שליליות יצרו את תת - ההכרה, כלומר תכירו את עצמכם.
הייתי אומר אפילו, שרצינות אפשרית, אך כפייה בלתי אפשרית.
הנה מה שכותב מוֹנְטֵנ: "ובכלל לימודים צריכים לבסס על חיבור רצינות ורכות ולא כך, כמו שנעשה רגיל, כשבמקום לנטוע חשק בליבו של תלמיד למדע, מגישים אותו כפחד מוות ואכזריות. תסרבו מאלימות וכפייה. אין שום דבר לפי דעתי, שכל כך מכעיר ומסלף את הדמות (נפש) עם גרעין טוב."
כפי שרואים, מוֹנְטֵנ מאפשר את הרצינות. אפשר לקרוא גם את מַקַרֵנְקו וגם את שַטַלוֹב כרציניים. אך אפשר להגיד שהרצינות הזאת היא בלי גרימת פסיכו-טראומה.
ברור, שבכישרון הזה: לקלוט את הגבול בין הרצינות המוצדקת לבין הרצינות המובילה לדיכוי הנפש של הילד – שולטים רק המורים הנבחרים ("סופר - מורה אצל מוֹנְטֵסוֹרי) ולא מספיק רק לסיים את המכון הפדגוגי או קורסים למורים כדי להיות מורה! בבית הספר הכפייתי, דבר כזה לא רק שאפשרי אך שם המורים האלו הם רוב מוחלט, אשר לא היו צריכים להיות מורים.
ניזכר ב"רֶסְפוּבּליקה שקיד" (ספר על בית ספר פנימייה ברוסיה בשנת 1920). חניכים הפסיקו להשתולל כשאיימו עליהם שיפסיקו ללמד אותם.
ל. נ. טולסטוי כתב: "משיכה ללימודים אצל ילדים כל כך גבוהה שהם יתרסנו עם החסרונות הרבים כדי לקיים את השאיפה להכרת העולם שלהם".
גם מַקַרֵנְקו,ֹ גם "רֶסְפוּבּליקה שקיד", גם שַטַלוֹב ומורים טובים ונדירים כמו ציפור "פֵנִיקְס" אחרים מקיימים בעצם את בית הספר החופשי דֶה פַקְטוֹ.
הרי ממושבה של מקרנקו וגם מ"רספובליקה שקיד" יכלו חניכים בכל רגע יכלו לברוח (לא היה שם את התיל הדוקרני) ולחזור לחיים של פשע, לאשר הם כבר התרגלו.
אך הם לא ברחו, בגלל שכיף מלימודים די והותר התגבר על הרצינות והחסרונות האחרים של בתי הספר הללו. עכשיו תציגו לשנייה שבישראל מוצהר שלבקר בבית ספר זה לא חובה: לפחות אחד יבוא לבית הספר?!
בלימוד כפייתי מקבלים את ה"רוּלֵטְקָה" (קזינו רוסי) עם הסתברות קטנה מאוד של זכייה. אם המורה טוב, אז תנאי של כיף מלימודים מתקיים, אך לצערי בהתאמה ל"עקרון 80/20" זה מקרה נדיר מאוד.
בישראל, על הנסיבות האלה עוד מכסה עוד עובדה, שספרי הלימוד הם מתחת לכל ביקורת. גם ספרי הלימוד נכנעים ל"עיקרון 80/20". כלומר 20% מהם נותנים 80% תוצאות (וזה רק במקרה שיש תחרות בין ספרי הלימוד) ו20% אחרים מביאים 80% של נזק. בגלל שמחברים אותם בישראל אותם מחברים ואין תחרות ביניהם אז באופן טבעי הם נופלים בסוג האחרון של ספרי לימוד. באופן כזה, קיימת פה הטלת "עקרון 80/20" על עצמו (מורים וספרי לימוד).
זה שאני לא מגזים אפשר לראות על פי תוצאת האולימפיאדה הבינלאומית למתמטיקה האחרונה. ישראל תפסה מקום 22 (או 30) אבל 6 מ7 משתתפים מצד ישראל היו תלמידים של מורה אחד פרטי מרוסיה.
נשאל את השאלה, באיזה מקום הייתה ישראל אם לא היה המורה הזה?
אני לא מכיר אותו, אבל לפי מה שהסבירו לי על שיטתו ולפי מה שהבנתי, הוא משתמש בשיטת
ו. פ. שטלוב אבל מובנת לא כל כך נכון (לפי דעתי) רק בגלל זה התלמידים שלו תפסו רק מקום 22 ולא מקום ראשון.
ולמרות זאת, על רקע הלימודים הישראליים המוזרים, התוצאה שלו בולטת. אז מה יהיה אם נבין את השיטה נכון, ואם עוד נשכלל אותה (אני רואה את הדרך לכך)? כלומר, לימוד מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, אשר מיועד לפתח את החשיבה היצירתית, במקום זה ההפך- מטמטמת את התלמידים.
לפי דעתי, יותר טוב לא ללמוד בכלל מתמטיקה ופיסיקה מאשר ללמוד כך.
משמעות טבעית אומרת שישראל צריכה לתפוס רק מקום ראשון באולימפיאדות האלו (בעקבות קוד גנטי יהודי ובעקבות שכאן גרים רק יהודים).
פרויקט של חוק על השכלה חופשית כללית:
1. לכל ילד יש זכות לא לבקר בבית הספר בכלל.
2. למורה יש זכות לא לאפשר להיכנס לשיעור לכל תלמיד.
3. לתלמיד אין זכות להיכנס לשיעור באמצע השיעור אם אין לכך את הרשות של המורה במיוחד.
4. למורה יש זכות להגיש דרישות לתלמידים על התארגנות תהליך הלימודים כאשר יחשוב שצריך.
5. משכורת של המורה היא פרופורציונאלית ל"אנשים X שעות" כלומר פרופורציונאלית לכמות התלמידים אשר מבקרים אותו ומשולמת מתקציב המדינה.
6. מחיר של "איש X שעה" נקבע בתחילת שנת הלימודים בוועד התקציב המדיני.
7. מורה יכול לחלק את התלמידים המבקרים אותו לקבוצות כפי שהוא מוצא לנכון.
ישראל - היא מטווח לניסוי המיוחד (אוניקאלי) להפיכת העם הכי
חכם בעולם לעם הכי מטומטם בעולם במועד הכי קצר.
אם לישראל יבוא קץ, זה לא יהיה בגלל מחבלים, אלא בגלל דֵבִילִיזַצְיה של כל הארץ.
עד כמה שמצער להכיר ולהודות בכך , אשם, זה (לפי דעתי) מחנך אנגלי גאוני בשם א. ניל.
את הספר שלו "סמרהיל" קראתי 10 פעמים והגעתי להשקפה שלפי ספר זה אפשר לעבור פסיכואנליזה עצמית מבלי לפנות לעזרת פסיכואנליט. אך גם גאונים לעיתים שוגים. חסידים שלו, כמו שזה מתרחש כרגיל, קלטו בהתלהבות רבה את הצדדים החלשים של שיטתו וקברו את מה שהכי חשוב.
סיבה לכך, לפי דעתי, היא: הסבר לא נכון של השיטה מצידו של ממציאהּ א. נחל.
פנומניה זו (התופעה) חוזרת בסדירות מפליאה. למעשה, כל הפדגוגים- הממציאים הגדולים מביאים את הבסיס התיאורטי תחת הניסויים הבולטים שלהם באופן מוטעה (זאת דעה פרטית שלי).
דוגמא בולטת לכך היא של פדגוג סובייטי- א. מַקַרֵנְקוֹ, שתוצאותיו היו טובות מאוד (אם גם לוקחים בחשבון את הקונְטִינְגֵנְט (מִכְסַה) של חניכים שהיו לו), אך העיקרון, אשר הוא מצהיר ואשר כאילו שוכב בבסיס שיטתו הפדגוגית, מעמיד את הצלב על השיטה עצמה.
עיקרון זה: "הכנעה מלאה של רצון הפרט לרצון של הקולקטיב". טבעי שכשהחסידים שלו ניסו לשחזר את הניסוי שלו, קיבלו את מחנות הריכוז.
דוגמא אחרת, מובהקת לטענתי, היא- המורה שלי- הדידקט גדול של כל הזמנים ו.פ. שַטַלוֹב. מה שהוא עשה בבית הספר, אף אחד לא עשה לא לפניו ולא אחריו. על שיטתו אי אפשר לקרוא אחרת מאשר נס. בזמניו הקודרים של בְרֵזְ'נֵב, הוא הפך את בית הספר הכפייתי לבית ספר חופשי דֶה פַקְטוֹ, נוסף על אינטנסיביות לימודית הכי גבוהה שאפשר. אך הוא העמיד את המכשול לעצמו כשהצהיר על העיקרון "לימודים בדרגת קושי גבוהה".
אני טוען, שהוא מלמד בדרגת קלות גבוהה. דווקא בגלל זה הוא יכל להשיג את האינטנסיביות הלימודית ברמה כל כך גבוהה.
מתרחשת החלפת מונחים באופן בלתי מורגש והמשמעות השורשית משתנה לגמרי. קיימות שתי התנגדויות: "קושי - קלות" ו"הסתבכות - פשטות". מורה טוב יכול להציג דברים מסובכים כך שהם יהיו קלים לקליטה שכלית ומורה גרוע- את הדברים הפשוטים מציג כך שיהיו קשים לקליטה שכלית, ולכן דווקא ו. פ. שטלוב יכול ללמד בדרגת הסתבכות גבוהה מהסיבה שהוא דידקט גאוני ומלמד בדרגת קלות גבוהה.
בישראל, למשל, לעתים קרובות אפשר לפגוש אנשים שלא מבינים מה זה אחוזים (שלא לדבר כבר על פתירת בעיות עם אחוזים) והם לא דבילים, הם אנשים נורמאליים.
אז מה משותף לכל השיטות הפדגוגיות הגדולות עם עקרונות אשר נראה ממבט ראשון שהם מנוגדים אחד לשני? אני סבור שהעיקר המשותף זה כיף מלימודים, כיף מחיים וכיף ממגע הדדי עם מחנכים ועם החניכים אחד עם השני. כשילד מילדותו מתרגל להיות מאושר, בכך הוא מתוכנן לאושר גם בחיים בגירים. השאלה הכי חשובה של הפדגוגיה והחיים בכלל, היא: איך לספק את הכיף הזה עם ביטוח, עם אחריות של 100%.
הנה, פה אנחנו מגיעים לפתרון של הפנומן "סמרהיל". "סמרהיל" הוצא לאור בישראל פעמיים, ב- 1973 וב- 1983, והשפיע הרבה על ההשכלה בישראל, אך לצערנו לרעה ולא לטובה. לחבר "סמרהיל" עם חוק השכלה כפייתית זה אותו הדבר, שלהצליב את העֶכן (נחש שדה) והקיפוד - נקבל מטר של תיל דוקרני.
פה אני רוצה להביא כמה ציטטות מהחוברת (קונטרס) שלי "תיסיזים (הצהרות) על חופש בהשכלת בית הספר".
א. ניל כותב: "פרוידיאנים חשבו בטעות שהכרת פסיכו-טראומה התחלתית מרפה את התסביך אוטומטית. ומתעלמים מהעובדה שתסביכים נגרמים מדיכוי ממושך ונמרץ בילדות. בימים הכי קשים של סמרהיל, נוכלים קטנים נחלצים שם משחיתויות שלהם בלי לוודא את השורשים לשאיפת גניבה. אנושות יכולה להתרפא ממחלות שלה, אילו נוכל להינצל מטירניה במשפחה, בתי ספר רציניים, דת שוללת חיים. אך עד כמה עצום זה "אילו"! אולם ה"אילו" הזה , או האנושות הזו תלך לאיבוד מאדמה ואוויר מורעלים, מפצצה גרעינית או מרגשות מורעלים."
בית ספר כפייתי הוא דווקא דיכוי ממושך ותקיף דווקא בגיל שהנפש והאופי מתעצבים ומתגבשים. בישראל העינויים הללו מתמשכים 12 שנה. אי דייקנות קטנה מקהה את כל האפקט של הבעת דעה של
א. ניל. צריך לדבר לא על בתי ספר רציניים (הוא עצמו בסמרהיל ביטל את הכפייתיות). אם נבטל את הכפייתיות בהשכלה, אז בתי הספר הרציניים (כמובן של א. ניל) יהיו בלתי אפשריים, ולהקים צורה מטעה של חופש ויחד עם זאת, לשמור על כפיית ביקור שיעורים (כמו שזה מתרחש בישראל), אז בכל זאת זו תהיה עבודת פרך לילדים מפני ש -80-90% מהמורים אשר נותנים 10-20% תוצאות וספרי לימוד בלתי כישרוניים לא ייעלמו.
מגרעה שנייה מוסתרת של הבעת הדעה הזו של א. ניל עומדת בכך, שלא צויינו את זכויות הבכורה (פריאוריטי). כמו במתמטיקה, גם בחיים, אותו הדבר כאן: מספיק להעמיד את הבעיה נכון ולהציב את זכויות הבכורה והבעיה נפתרת. מכל הבעיות המוצהרות של א. ניל, הבעיה הכי חשובה בלי שום ספק זה, שזכות של ילד לחופש לבקר או לא לבקר בשיעורים, רשומה בחוק בדרגת חוקה. אם להתעמק אז בעיות אחרות הן פועל יוצא מבעיה בסיסית זו.
אם להיות מדויק, א. ניל אפילו לא מעמיד את הבעיה הזו. אצלו חופש ביקור שיעורים הוא תוצאה של עקרון שלו "הכוונה עצמית”, כלומר החופש הזה מתקיים בבית ספרו, אך לא נקבע כעיקרון.
אני מנבא, שדורות עתידיים יהיו עם פליאה להביט על מערכת ההשכלה שלנו צרת אופק, שוללת חיים ומטפשת את התלמידים.
א. ניל כותב: "אני יותר ויותר מאמין לפעולה טֶארַפית של עבודה יצירתית." אם כן, מהמושג "עבודה יצירתית" הוא זורק את המקצועות המסורתיים כמו מתמטיקה, פיסיקה, הסטוריה וכדומה, אך עיקר העניין לא במה ללמד אלא מי מלמד ואיך.
עוד ציטטה אחת מ"סמרהיל":
"סבורני כי ההדגשה ששמים הפרוידיאניים על התוקפנות מקורה במחקר של בתים ובתי ספר כמו שהם. אין אתה יכול ללמוד את הפסיכולוגיה של הכלב על ידי כך שתערוך תצפיות לגבי כלב ציד המובל בשרשרת. כך גם אין אתה יכול לבנות תיאוריות בצורה דוגמאטית באשר לפסיכולוגיה של בני האדם כאשר האנושות קשורה בשרשרת חזקה מאוד - שרשרת שחושלה על ידי דורות של שונאי-חיים. אני מוצא כי בחופש של סאמרהיל, התוקפנות אינה מתגלה בעוצמה שהיא דומה אפילו לעוצמה בה היא מתגלה בבתי ספר מחמירים."
משתי הציטטות הללו: מזאת והציטטה שהבאתי קודם מזדכך הקְרֵדוֹ (העיקר) של א. ניל, שורש של אי הסכמה שלו עם פרויד וגם את הטעות העיקרית שלו (אם אפשר לקרוא זאת כטעות) שבעקבותיה הוא לא מצא את הדרך לפיזור רעיונותיו על כל כדור הארץ.
כל זה עולה בכדי לעצור על זה יותר במפורט.
פסיכולוגים תיאורטיקנים לעתים קרובות מעלים את התיאוריות כשהם מחזיקים מול העיניים את הבן אדם הממוצע של הציביליזציה החולה שלנו.
פסיכולוגים- נסיינים מעבירים את הניסויים מרובת עבודה (רב קיבול עבודה) ויקרים מאוד על אלפי אנשים אשר גם שייכים גם הם לציביליזציה החולה שלנו.
אם כן, הנתונים אשר הם מקבלים נאמנים בשלמות, אך דבר יחיד שהם מציגים זה סימפטומים של הציביליזציה החולה שלנו.
"פרוידיאניים חשבו בטעות שהכרת פסיכו - טראומה התחלתית מרפה את התסביך אוטומטית ומתעלמים מהעובדה שתסביכים נגרמים מדיכוי ממושך ונמרץ בילדות."
בזה א. ניל בוודאי שצודק במאת האחוזים אבל דקות אחת הוא לא הדגיש. דיכוי ממושך ונמרץ יכול להיות גם במשפחה וגם בבית הספר. אך במשפחה הוא יכול גם לא להיות (אם המשפחה נבונה) ובבית הספר זה דיכוי ב-100% ודווקא באותה תקופת התפתחות של בן האדם, כשמתגבשים הנפש והאופי, אשר יגדירו בעתיד את גורלו.
זה שא. ניל לא הדגיש את זה ולא העמיד את העיקרון של חופש ביקור שיעורים בראש הפינה, זו היא שגיאתו.
להלן: " אנושות יכולה להתרפא ממחלות שלה, אילו נוכל להינצל מטירניה במשפחה, בתי ספר רציניים, דת שוללת חיים."
שוב על אותה דרגה עומדים: טירניה (עריצות) במשפחה, בתי ספר רציניים ודת שוללת חיים. עם זאת, מדובר על בית ספר רציני ולא בית ספר כפייתי. נשאל את השאלה הזאת: "אם ילד יודע שביקור או
אי - ביקור שיעורים זו זכותו בלתי נטולה, האם הוא ילך בהתנדבות לשמוע אגדות על גֵיֵינה בוארת, או על חטאות של סקס?" ועוד שאלה: "אם ילד יבוא מבית ספר שמח ומלא התלהבות, האם לא ישתנה היחס לגביו מההורים, אפילו בעלי נטייה לטירניה (אם עוד המורים יעבירו עבודה איתם).
כלומר מכל הבעיות שמעלה א. ניל מוצאים אחת עיקרית: "עיקרון חופש ביקור שיעורים צריך להיות מועמד בראש הפינה". יכול להיות נדמה שאני נטפל למילים, הרי בעצם (בעיקר) א. ניל צודק. אך אני חושב שבזה "קצת קצת" נכללה הסיבה: למה העולם עדיין לא קיבל את הרעיון של "סמרהיל".
אני בטוח, שבמערכת בתי ספר חופשיים, המאורגנת נכון, אינטנסיביות הלימודים תגדל באין שיעור, כך כמו שגדלה האינטנסיביות של כל העבודה אשר עושים בתענוג.
ניל כותב: "הציביליזציה שלנו חולה ואומללת ואני טוען, שורשים לכך במשפחה אי חופשית".
אני חושב שזו שגיאה שלו. שורש הרוע הוא במערכת השכלת בית ספר כפייתית.
בשביל א. ניל, חופש ביקור שיעורים הוא אפילו לא עיקרון, אלא עובדה ברורה מאליה אשר יוצאת מהקונספציה שלו של "הכוונה עצמית".
שורש חילוקי הדעות שלי עם א. ניל הוא דווקא בזה שזה לא צריך להיות רק עיקרון אלא חוק שאין להזיזו. הוא צריך להיות בדרגת חוקה. זה הכי חשוב: צריך שהילד יסתגל ויקלוט, שכשהוא הולך לבית ספר יש לו את הזכות לא לבקר את השיעורים בכלל.
את המשפחה בלתי אפשרי לתקן (לעשות רפורמה) לפי החלטה מלמעלה ובית ספר אפשרי, אם נכין קודם את התנאים. הפרויקט שלי מיועד דווקא להכנת התנאים האלה.
אני בטוח, שאם הממשלה תתייחס לזכויות הילד כמו לזכויות בן אדם ותכבד את הזכויות האלה, אז גם ההורים יכבדו את הזכויות הללו (ולא להיפך).
אפשר להביא פה את האנלוגיה הזאת: ממשלה של צאר (מלך) ברוסיה לפני המהפכה לא כיבדה את זכויות היהודים, גם האוכלוסייה לא כיבדה אותן, מפה: היו פוגרומים.
באותו זמן באירופה, כאשר כל האזרחים היו שווים בפני החוק לא היה מושג: מה זה פוגרום.
שגיאות של גאונים מלמדות ככלל הרבה יותר מאשר אמיתויות נכונות בהחלט אשר מפיקים אמריהם אנשים בינוניים. לכן, רציתי להבליט עוד כמה שגיאות של א. ניל שהוא עשה לפי דעתי, אשר יחד עם השגיאה בסיסית שעליה דיברתי קודם, לא אפשרו לו לפזר רעיונותיו בכל העולם.
5. אי הבנה של הכרחיות התחרות בין המורים, דעות, ספרי לימוד ושיטות לימוד. בלי למסור לרשותם של הילדים את המורים הטובים, הוא למעשה מגביל את החופש שלהם: חופש בחירה. חופש בלי אפשרויות הוא חופש פגום. ככל שיש יותר אפשרויות, לחופש יש יותר ערך והפרויקט שלי מביא בחשבון דווקא את ההתארגנות התחרות עתירת דם של המורים בכדי שבמערכת ההשכלה יישארו רק המורים הכי טובים (באופן אוטומטי).
6. ניל כותב: "אני יותר ויותר מאמין בפעולה טארפית של עבודה יצירתית. רציתי, שילדים יותר יתעסקו במלאכת יד, ריקודים, דרמה, ישחקו בתיאטרון." טענה זו הייתה נכונה בהחלט וגאונית אם היא הייתה מוגבלת רק במשפט הראשון, אך מהמשפט השני רואים שממושג "עבודה יצירתית" א. ניל מוציא את כל המקצועות המסורתיים כמו מתמטיקה, היסטוריה פיסיקה וכדומה.
להלן הוא כותב: "ברור, בית ספר מאלץ ילדים פעילים לשבת אצל שולחנות וללמוד בעיקר נושאים חסרי תועלת הוא בית ספר רע. זהו בית ספר טוב רק לגבי דידם של אלה המאמינים בבית ספר כזה, לגבי דידם של אזרחים בלתי יצירתיים המבקשים ילדים צייתניים ובלתי יצירתיים שיתאימו לתוך מסגרתה של ציביליזציה שקנה המידה שלה להצלחה הוא הכסף.
סאמרהיל החל כבית ספר ניסיוני. כיום שוב אין הוא בית ספר ניסיוני; זהו בית ספר הדגמתי, שכן הוא מדגים כי החופש פועל.
כאשר אשתי הראשונה ואנוכי הקמנו את בית הספר היה הרעיון האחד המרכזי שלו : להתאים את בית הספר לילד- במקום להכריע את הילד להתאים עצמו לבית הספר."
שגיאה של א. ניל נכללה במושג "חסר תועלת". את המקצוע הכי מועיל בעולם אפשר ללמד כך שהוא יגרום לשעמום ושנאה ובאותו זמן, את המקצוע הכי חסר תועלת (למשל מתמטיקה או שפה לטינית וכדומה) ללמד כך שילדים יהפכו לפנאטיים של המקצוע הזה, חשוב מי מלמד ואיך מלמד, לפי איזו שיטת לימוד ולפי איזה ספר לימוד ואת מי מלמדים.
משפט זה של א. ניל יכל להיות גאוני אם היו משנים אותו באופן הבא: "ברור שבית ספר המאלץ ילדים פעילים לשבת ליד שולחנות ולהוציא את השנים הי טובות בחייהם על טיפוח (גידול, תרבות), הרגשות שליליות (שעמום, פחד מול מורים והורים, הרגשת נחיתות כל פעם הגוברת משנה לשנה), במקום לטפח בעצמם רגשות חיוביים כמו שמחת יצירתיות, שמחת תנועה (הזזה), שמחת מגע הדדי (התחברות, מגע ומשא), עם ילדים ומבוגרים שלא מקולקל על ידי פחד.
7. גם א. פרום (אשר כתב את המבוא ל"סמרהיל") וגם א. ניל, נדמה לי לשווא, מאשימים את השיטה הקפיטליסטית באי - קבלה של רעיון החופש בחינוך. דווקא ההיפך: יזמים חדשניים, ממציאים, ברוב מוחלט שונאים את בית הספר הכפייתי אשר התגלמות השגרה בשבילם (תסתכלו בספר של ז'ין לנדרם: "13 גברים אשר שינו את העולם"). לכן, נדמה לי שהם הראשונים שיקומו להגן על הקונספציה שלי של חופש ביקור שיעורים.
8. א. ניל לא העריך את עצמו. אני טוען, שכל בן אדם שירצה את זה, יוכל לעבור פסיכואנליזה עצמית. בשביל זה צריך פשוט לקרוא את הספר "סמרהיל" 10 פעמים, והפסיכואנליזה הזו תהיה יותר אפקטיבית מאשר לפנות לפסיכואנליט.
הייתי קורא לזה: "אפקט של שחקן". שחקן, כשהוא חוזר על התפקיד פעמים רבות, כל פעם יותר ויותר לעומק הוא נכנס לדמות. כך גם כאן: כשקוראים את הספר "סמרהיל" פעמים רבות, חודרים יותר ויותר עמוק לתת - הכרה. יחד עם זאת, לא רק מוציאים את התת - הכרה להכרה, אלא גם מבינים אלו דווקא השפעות שליליות יצרו את תת - ההכרה, כלומר תכירו את עצמכם.
הייתי אומר אפילו, שרצינות אפשרית, אך כפייה בלתי אפשרית.
הנה מה שכותב מוֹנְטֵנ: "ובכלל לימודים צריכים לבסס על חיבור רצינות ורכות ולא כך, כמו שנעשה רגיל, כשבמקום לנטוע חשק בליבו של תלמיד למדע, מגישים אותו כפחד מוות ואכזריות. תסרבו מאלימות וכפייה. אין שום דבר לפי דעתי, שכל כך מכעיר ומסלף את הדמות (נפש) עם גרעין טוב."
כפי שרואים, מוֹנְטֵנ מאפשר את הרצינות. אפשר לקרוא גם את מַקַרֵנְקו וגם את שַטַלוֹב כרציניים. אך אפשר להגיד שהרצינות הזאת היא בלי גרימת פסיכו-טראומה.
ברור, שבכישרון הזה: לקלוט את הגבול בין הרצינות המוצדקת לבין הרצינות המובילה לדיכוי הנפש של הילד – שולטים רק המורים הנבחרים ("סופר - מורה אצל מוֹנְטֵסוֹרי) ולא מספיק רק לסיים את המכון הפדגוגי או קורסים למורים כדי להיות מורה! בבית הספר הכפייתי, דבר כזה לא רק שאפשרי אך שם המורים האלו הם רוב מוחלט, אשר לא היו צריכים להיות מורים.
ניזכר ב"רֶסְפוּבּליקה שקיד" (ספר על בית ספר פנימייה ברוסיה בשנת 1920). חניכים הפסיקו להשתולל כשאיימו עליהם שיפסיקו ללמד אותם.
ל. נ. טולסטוי כתב: "משיכה ללימודים אצל ילדים כל כך גבוהה שהם יתרסנו עם החסרונות הרבים כדי לקיים את השאיפה להכרת העולם שלהם".
גם מַקַרֵנְקו,ֹ גם "רֶסְפוּבּליקה שקיד", גם שַטַלוֹב ומורים טובים ונדירים כמו ציפור "פֵנִיקְס" אחרים מקיימים בעצם את בית הספר החופשי דֶה פַקְטוֹ.
הרי ממושבה של מקרנקו וגם מ"רספובליקה שקיד" יכלו חניכים בכל רגע יכלו לברוח (לא היה שם את התיל הדוקרני) ולחזור לחיים של פשע, לאשר הם כבר התרגלו.
אך הם לא ברחו, בגלל שכיף מלימודים די והותר התגבר על הרצינות והחסרונות האחרים של בתי הספר הללו. עכשיו תציגו לשנייה שבישראל מוצהר שלבקר בבית ספר זה לא חובה: לפחות אחד יבוא לבית הספר?!
בלימוד כפייתי מקבלים את ה"רוּלֵטְקָה" (קזינו רוסי) עם הסתברות קטנה מאוד של זכייה. אם המורה טוב, אז תנאי של כיף מלימודים מתקיים, אך לצערי בהתאמה ל"עקרון 80/20" זה מקרה נדיר מאוד.
בישראל, על הנסיבות האלה עוד מכסה עוד עובדה, שספרי הלימוד הם מתחת לכל ביקורת. גם ספרי הלימוד נכנעים ל"עיקרון 80/20". כלומר 20% מהם נותנים 80% תוצאות (וזה רק במקרה שיש תחרות בין ספרי הלימוד) ו20% אחרים מביאים 80% של נזק. בגלל שמחברים אותם בישראל אותם מחברים ואין תחרות ביניהם אז באופן טבעי הם נופלים בסוג האחרון של ספרי לימוד. באופן כזה, קיימת פה הטלת "עקרון 80/20" על עצמו (מורים וספרי לימוד).
זה שאני לא מגזים אפשר לראות על פי תוצאת האולימפיאדה הבינלאומית למתמטיקה האחרונה. ישראל תפסה מקום 22 (או 30) אבל 6 מ7 משתתפים מצד ישראל היו תלמידים של מורה אחד פרטי מרוסיה.
נשאל את השאלה, באיזה מקום הייתה ישראל אם לא היה המורה הזה?
אני לא מכיר אותו, אבל לפי מה שהסבירו לי על שיטתו ולפי מה שהבנתי, הוא משתמש בשיטת
ו. פ. שטלוב אבל מובנת לא כל כך נכון (לפי דעתי) רק בגלל זה התלמידים שלו תפסו רק מקום 22 ולא מקום ראשון.
ולמרות זאת, על רקע הלימודים הישראליים המוזרים, התוצאה שלו בולטת. אז מה יהיה אם נבין את השיטה נכון, ואם עוד נשכלל אותה (אני רואה את הדרך לכך)? כלומר, לימוד מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, אשר מיועד לפתח את החשיבה היצירתית, במקום זה ההפך- מטמטמת את התלמידים.
לפי דעתי, יותר טוב לא ללמוד בכלל מתמטיקה ופיסיקה מאשר ללמוד כך.
משמעות טבעית אומרת שישראל צריכה לתפוס רק מקום ראשון באולימפיאדות האלו (בעקבות קוד גנטי יהודי ובעקבות שכאן גרים רק יהודים).
פרויקט של חוק על השכלה חופשית כללית:
8. לכל ילד יש זכות לא לבקר בבית הספר בכלל.
9. למורה יש זכות לא לאפשר להיכנס לשיעור לכל תלמיד.
10. לתלמיד אין זכות להיכנס לשיעור באמצע השיעור אם אין לכך את הרשות של המורה במיוחד.
11. למורה יש זכות להגיש דרישות לתלמידים על התארגנות תהליך הלימודים כאשר יחשוב שצריך.
12. משכורת של המורה היא פרופורציונאלית ל"אנשים X שעות" כלומר פרופורציונאלית לכמות התלמידים אשר מבקרים אותו ומשולמת מתקציב המדינה.
13. מחיר של "איש X שעה" נקבע בתחילת שנת הלימודים בוועד התקציב המדיני.
14. מורה יכול לחלק את התלמידים המבקרים אותו לקבוצות כפי שהוא מוצא לנכון.
קרקס מטרגדיה !
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/cirkiztr.shtml
http://forum.qwas.ru/cirk-iz-tragedii-t5474.html
http://chugunka10.net/forum/showthre...284#post138284
http://bolshoyforum.com/forum/index.php?topic=600097.0
במילים אחרות: טרנספורמציה של טרגדיה, בכוונה ובמזיד שנוצר על ידי מניאקים-שטנים לקרקס, היא הטכניקה האהובה שלהם !
Иначе говоря : Превращение Трагедии, Намеренно и Целенаправленно Сотворённой МСП-ами в Цирк – это их Излюбленный приём !
TOS - שטניזם עולמי
GGS - מנהיגים של שטניזם עולמי
VSI - ינטרנציונל השטני העולמי
GVS - הונאה פלנטרית גלובלית
Ppch - פשע נגד האנושות
SME - מניאק - שטניסט - פידארס
BBP - בלידימיר בלידימירוביץ פוקין
שב"כ - ארגון מסוג FSB בישראל
("לשכת הסיוע") - "משרד אהבה" של אורוול ב "1984" - פקידת סעד (בירוקרטית לאזרה)
2.05.19.
אתמול (1 במאי 19), בבית המשפט העליון של ישראל היה המשפט של לורי שם טוב. הייתי שם, היו עוד כ -15 אנשים נוספים שנמצאים בנושא הזה.
Эта Героическая женщина сидит в тюрьме уже 2 года и 2 месяца. БП ("бюро помощи" - Бесчисленные деятели ЮЮ : "служба спасения" - Лишкат а Саад ( Бюро Помощи ) – Аналог "Министерства Любви" у Оруэлла в "1984" ПС - Пкидат СААД (бюрократка в помощь)) Отняло у неё детей ещё в 2009-ом году. Она – Супер талантливая журналистка и после того, как у неё отняли детей она начала активно Разоблачать деятельность этой "гуманитарной" и толерантной организации (БП) и Всего Бесчисленного "гуманитарного" и толерантного госаппарата, "гуманитарной" и толерантной психиатрии, превращающей здоровых, мыслящих людей в "растения", "гуманитарных" и толерантных специалистов по разбору людей на органы, послушно помогающим БП в их "благородной" деятельности ! Она начала Активно Защищать Всех
זו אישה הרואית כבר בכלא במשך 2 שנים ו 2 חודשים. "לשכת הסיוע" () - "משרד אהבה" של אורוול ב "1984" - פקידת סעד (בירוקרטית לאזרה) חטפו אצלה את כל הילדים שלה בשנת 2009. היא עיתונאית סופר מוכשרת ואחרי שילדיה נלקחו ממנה, היא החלה באופן אקטיבי לחשוף את הפעילות של הארגון הזה "הומניטרי" טולרנתי (BP) ואת סך הכל אינספור "הומניטרי" ו טולרנתי של המנגנון המדיני, פסיכיאטריה "הומניטארית" ו טולרנתית, אשר הופכת את האנשים הצעירים, הבריאים, הנורמליים ל"צמחים", מומחים "הומניטרים" וטולרנתים בניתוח האיברים של אנשים, בצייתנות מסייעים לBP בפעילות "אציל" שלהם! היא החלה פעיל להגן על כל האנשים האחרים, אשר נלקחו מהם את ילדיהם, על כל האתרים האפשריים באינטרנט!
И Именно за это её посадили в тюрьму ! До сих пор по сути обвинения суда не было. Вчерашний суд рассматривал только вопрос о её возможном освобождении и на каких условиях это освобождение возможно. На мой "дилетантский" взгляд, весь этот суд - это форменный цирк !
ובגלל זה היא הוכנסה לכלא! עד כה, העצם ההאשמה בית המשפט לא גבה. בית המשפט של אתמול שקל רק את השאלה של שחרורה האפשרי ובאיזה תנאים ניתן לשחרר אותה. בדעתי ה"חובבנית", כל המשפט הזה הוא קרקס אחיד!
Обвинительница – молодая "женщина", вроде бы имеющая человеческий облик, говорила около часа. Лори не выдерживала всего этого потока Лжи, постоянно её прерывала и, обращаясь к судье, обвиняла её во вранье. Судья, делая "морду кирпичом", делал Лори внушение : "Нельзя прерывать выступающего. Вот когда я тебе дам слово …". Когда быстро говорят на иврите, я мало что понимаю, но смысл всего происходящего я понял и, кроме того, мне разъяснили. Обвинительница
התובע - אישה צעירה, לכאורה, בעלת מראה אנושי, דיברה במשך כשעה. לורי לא יכלה לשאת את כל הזרם הזה של ליס, כל הזמן קטעה אותה, ופנתה אל השופט, האשימה אותה בשקר. השופט, שעשה "פנים לבנים", העלה ללורי הצעה: "אי אפשר להפריע לדובר, אז כשאני נותן לך את המילה ...". כאשר מדברים עברית במהירות, אני מבין מעט, אבל הבנתי את המשמעות של כל מה שקורה, וגם, הסבירו לי.
Обвинительница требовала чтобы, если суд решит освободить Лори, то только при условии, что к ней постоянно будет приставлен человек, который будет следить : чтобы она не пользовалась интернетом. Представьте себе : если её освободят и будет замечено, что она пользуется интернетом, её тут же снова заключат в тюрьму (привет "свободе слова") ! Теперь вы
התובעת דרשה, שבית המשפט יחליט לשחרר לורי רק בתנאי שתמיד יהיה מישהו שהוקצה לה וישגיח כי היא לא תשתמש באינטרנט. תארו לעצמכם: אם היא תשוחרר ויתברר שהיא משתמשת באינטרנט, היא מיד יהיה כלוא שוב (שלום ל"חופש הביטוי")!
Теперь вы понимаете в чём состоит их главное переживание : "Разоблачать их Новый Холокост против "собственного" еврейского народа – это "преступление" !" !
Всвязи с этим делом мне вспоминается дело Егора Бычкова :
Егор Бычков - Герой России !
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/egorbi.shtml
Когда, наконец, Лори было дано слово, она резонно ответила, что она имеет право защищать себя, требовать пересмотра дела, писать письма в государственные инстанции, поднять все материалы дела и что без интернета это сделать невозможно !
עכשיו אתם מבינים מהי החוויה העיקרית שלהם: "חשיפתם לשואה החדשה נגד העם היהודי" היא "פשע"!
בהקשר זה, אני זוכר את המקרה של Yegor Bychkov:
Yegor Bychchov - גיבור רוסיה!
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/egorbi.shtml
כאשר לבסוף, ללורי נתנו לדבר, היא ענתה סביר כי יש לה את הזכות להגן על עצמה, לדרוש סקירה של המקרה, לכתוב מכתבים למוסדות המדינה, לאסוף את כל החומר במקרה וכי ללא האינטרנט זה בלתי אפשרי לעשות את זה!
Судья два раза объявлял перерыв.
В конце судья спросил Лори : готова ли она пойти на условия, предлагаемые обвинительницей ? Лори повторила своё мнение и даже пообещала, что не будет защищать ни кого, кроме себя самой (это главная головная боль МСП-ов). То есть, судья прикидывается валенком : как будто не понимает, что все эти акции БП с отнятием у неё детей, посадки её в тюрьму - это Вопиющая Несправедливость, Вурдалачество и Сатанизм !
השופט הכריז פעמיים על הפסקה.
בסוף, שאל השופט את לורי: האם היא מוכנה לקבל את התנאים המוצעים על ידי התובע? לורי חזרה על דעתה ואף הבטיחה שהיא לא תגן על אף אחד חוץ מעצמה (זה כאב הראש העיקרי של מניאקים - שטניסטים - פידארסים). כלומר, השופט מתיימר להיות מגף: זה כאילו הוא לא מבין את כל הפעולות האלה של BP עם נטילת ילדים ממנה, המאסר שלה הם עוול נועז, Ghoul ו שטניזם!
Я начал тянуть руку, чтобы выступить. Судья дал мне слово и я сказал буквально следующее : "Я три года сидел в Саду Роз (это напротив Кнессета) на демонстрации. На моей палатке протеста был плакат аршинными буквами : "Освенцим переехал в Израиль !". Почему вы меня не сажаете в тюрьму?! Посадите меня в тюрьму ! Освободите Лори (здесь надо было добавить : "без всяких условий". Этого я, к сожалению, не сказал.) ! Вы – Нацистские преступники !". Когда судья объявил, что откладывает своё решение на завтра (то есть, на 2.05.19.), я несколько раз прокричал : "Свободу Лори Шем Тов !".
התחלתי למשוך את היד כדי לדבר. השופט נתן לי את הרצפה ואמרתי: "במשך שלוש שנים ישבתי בגן ורדים (זה מול הכנסת) בהפגנה, באוהל המחאה שלי היה כרזה בצורת מכתבים: "אושוויץ עבר לישראל" ! למה לא מכניסים אותי לכלא ? תכניסו אותי לכלא ... שיחררו את לורי ! (כאן היה עלי להוסיף: "ללא תנאים", אני לצערי לא אמרתי את זה) אתם פושעים נאצים !". כשהשופט הודיע שהוא דוחה את החלטתו למחר (כלומר, ב -2.5.19), צעקתי כמה פעמים: "חופש ללורי שם טוב !".
3.05.19.
Сатанистская мысль не дремлет !
Вчера в 22.40 мне сообщили, что Лори освобождают на условиях, требовавшихся обвинительницей ! И что требуются люди, готовые исполнять роль надзирателей при ней.
Как это "свежо" и "оригинально" : друзей человека превратить в его надзирателей ! Если же они не согласятся, то этот человек продолжит сидеть в тюрьме !
/03/1919.
מחשבה שטניסטית לא ישנה!
אתמול בשעה 10.40 נודע לי כי לורי שוחרר בתנאים הנדרשים על ידי התובע! וזה דורש אנשים שמוכנים לשחק את התפקיד של השומרים עליה.
איך זה "טרי" ו "אוריגינלי": להפוך את החברים של אדם לשומרים שלו! אם הם לא מסכימים, אדם זה ימשיך להיות בכלא!
Примечание :
Когда праздновали день рождения судьи, засунувшего Лори за решётку, на этой Бля-ской тусовке присутствовал главный прокурор Израиля (оказывается, есть такая должность). Он поздравил именинника и выразил ему благодарность за то, что он засунул Лори за решётку !
הערה:
כאשר חגגו את יום ההולדת של השופט שהניח את לורי מאחורי הסורגים (לכלא), התובע הכללי הישראלי (מתברר שיש עמדה כזאת) נכח במסיבת בליי זו, הוא בירך את איש-ההולדת והודה לו על שהניח את לורי בכלא.
Цирк из Трагедии !
קרקס מטרגדיה !
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/cirkiztr.shtml
http://forum.qwas.ru/cirk-iz-tragedii-t5474.html
http://chugunka10.net/forum/showthre...284#post138284
http://bolshoyforum.com/forum/index.php?topic=600097.0
Иначе говоря : Превращение Трагедии, Намеренно и Целенаправленно Сотворённой МСП-ами в Цирк – это их Излюбленный приём !
במילים אחרות: טרנספורמציה של טרגדיה, מכוונת ו בכוונה שנוצר על ידי מניאקים-שטניסתים-פידרסים לקרקס, היא הטכניקה האהובה עליהם !
ГС - Глобальный Сатанизм
ГГС – Главари Глобального Сатанизма
ВСИ - Всемирный Сатанистский ИНТЕРНАЦИОНАЛ
ГВС – Глобальная Всепланетная Афёра
ППЧ - Преступление Против Человечества
МСП - МАНЬЯК-сатанист-ПИДАРАС
ББП - Блядимир Блядимирович Пукин
ШАБАК – организация типа ФСБ в Израиле
БП ("бюро помощи" - Бесчисленные деятели ЮЮ : "служба спасения" - Лишкат а Саад ( Бюро Помощи ) – Аналог "Министерства Любви" у Оруэлла в "1984" ПС - Пкидат СААД (бюрократка в помощь))
TOS - שטניזם עולמי (גלובלי)
GGS - מנהיגים של שטניזם עולמי
VSI -אינטרנציונל השטני העולמי
GVS - הונאה פלנטרית גלובלית
Ppch - פשע נגד האנושות
SME - מניאק - שטניסט - פידארס
BBP - בלידימיר בלידימירוביץ' פוקין
שב"כ - ארגון מסוג FSB בישראל
("לשכת הסיוע") - "משרד ההצלה" של אורוול ב "1984" - פקידאת סעד (בירוקרטית לעזרה)
.................................................. ......
Приложение :
Мои последние темы.
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/moiposlt.shtml
ИНВГИЛПИПИСИЛ
ИНВГИЛПИПИСИЛ - Истинное НародоВластие, Гарантированное Избрание Лучшего Правителя, Истинное Просвещение, Истинный Социализм, Истинный Либер-лизм !
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/invgilpi.shtml
Термины и выражения
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/terminiiv.shtml
.................................................. .................................................. ..............
Мои последние темы.
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/moiposlt.shtml
Вставай Специально Охмурённый
http://samlib.ru/editors/e/epshtejn_s_d/vstavays.shtml
http://chugunka10.net/forum/showthre...859#post158859
http://forum.qwas.ru/vstavay-special...niy-t8203.html
https://antipsychiatry.ru/viewtopic.php?f=33&t=13584
http://bolshoyforum.com/forum/index....607100.new#new
http://bolshoyforum.com/forum/index.php?topic=607101.0